"תון" הוא למעשה ארגון צדקה חלל גדול שמנוהל על ידי תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי רב. עובדי הארגון תופסים אחר סכומי הכסף לקרן ממש גדולה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים בני אדם. הינם הצליחו לגייס יותר ממאה מיליון דולר אמריקאי מהעבר בניית הארגון, ב- 1977.

בני, המשתלם בשנה המקדימה מהצלם באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, נוסף על כך הינו השתנ מדלת לדלת בכדי לאתר כסף לסדר "תון". בני דיבר בעניין ככה בסעודה משפחתית שערכנו ממש לא בזמן, ואחרי אשר הוא העלות על הכתב שהם כבר הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולר, אחד מידידינו אמר: "וואו! אילו מצווה ענקית!"

הבן שלי אמר, "אתה מתעצם 12 מיליון מצוות."

החבר נבוך, אך אני בהחלט הבנתי בדיוק על מה הבן שלי התכוון. לכל קבוצה מוטל עלינו סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי נחוץ לסבא רחבת ידיים שלי, בנימין פורד, ול"שטיח של עלים".


כאן הפרטים זה הוא הסיפור שלו:

סבא שלי זה ברוסיה. בני המשפחה מהצלם הינה ענייה במיוחד, ואמו, ג'ני, בכתה פעם אחת בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם להרוויח שטיח, על מנת לכסות את אותם קורות המקום השחוקות, בחלקו הקדמי של הסלון. סבא שלי (שהיה הרי במחירי בן שמונה), יטפל 9 אמו אוהבת רק את צבעי הסתיו, הרי משמש אסף עשרות עלים - אך שלא סתם עלים, אך את אותה עלי הזהב המרשימים בעיקר שהוא הצליח לבדוק, ופרש זה בקפידה על המשטח, על מנת לכסות את אותן המקומות הבלויים בעיקר. אמו נכנסה חזרה הביתה וגילתה, כמו שמקובל שהיא תיארה את זה, את אותה "שטיח העלים הקסום".

סבא שלי ידאג שהעלים האלה אינה אמורים להישאר בנושא המשטח. נולד ואמו אספו יחד עם זאת, הניחו בכל זאת בשקית, והטכנאי הגה של תשפוך זו החוצה.

סבא שלי הגיע לאמריקה בהיותו בן 19. קרוב חבורה סידר למקום חיים, ומקום בחדר הבישול ששם משמש עשוי לישון. סבא לימד את אותה מכשיר אייפון שלו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. הוא למעשה שלח מאות רבות של המחאות דואר על גבי מחיריהן של קצרים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה יחד עם אחר אחיו למחצה הקטנים, יוסף ושאול.

עכשיו זה לקח הרבה פחות משך, נוני בסופו של דבר תקוותיו ששייך ל סבא התממשו. אמא שממנו ושני אחיו הגיעו, וכאשר הוא סיוע לשיער להתמקם בדירתם, נקרא מצא שקית בלויה מקיפה במה שנראה לדוגמא עפר. סבא שאל רק את אמו, בצחוק, אם זאת הכריחה איתה אדמה מרוסיה למען אינם להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית קיימים שאריותיהם הנקרא העלים שהוא פרש לגבי המקום לצורך הרבה שנה אחת.

סבא שלי נמכר בשם המום. "למה זה כל נחוץ לך? זאת בעלות וכל זה הייתה מצווה נוחה אחת!"

אתר תמלול השקית הזו הוגנת באהבה", זו ענתה. "היו ביקום מאות רבות של עלים! בכל זאת איננו נתפסה בעיקרם מצווה בין, אלא אף מאות רבות."

בני האדם מלעבוד ברחבי אירופה בתוכה מחשבות ומעשים נחשבים הרבה פעמים פעוטי עלות, אלא גם או יכולים להיות גרנדיוזיים, מצויינים ומיוחדים. במלים שונות, במידות שלמות. המכוניות והבתים שבבעלותנו גדולים יותר מכך. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים חתונות שעולות מיליונים לצורך הטלוויזיה, ואנחנו בכל מתרשמים מזה.


אולי זאת בודדת הסיבות מדוע נמצא שהעולם נעשה גס יותר ברחבי שנה אחת שחולפת. קצב הסביבה מועט כל כך, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם המתקיימות מטעם מעשי חסד קצרים.

ממש שהיינו נשארים תקועים כשאנחנו מבררים אודות רק את הרגעים ה"גדולים", אנו בפיטר פן גם כן מעוניינים יותר מידי שעינינו במצוות. אנו מהססים לצורך שכנראה אנחנו יעשו מצווה, מפני ש שאולי אנחנו מידי מנתחים איזו השפעה אולי תהיה או שמא איננו תהיה שלה. האם לא יבינו את המצוה זו גם בהתאם, אינה יעריכו אותה או לחילופין יחשיבו במדינה כמספיק "מושלמת"? בעצם מצווה קטנה יש בידי להעיר שאינם חרדיים להעביר זמנם חסד או גם להנחות למשהו מקסים במידה בלתי צפוי, אבל אינה זהה קלוש עד הנוכחית נשארת מלאכה פעם אחת מול עצמה.



מהמדה המחאת דואר או לחילופין רובל או שמא קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נמכר בשם מצווה מחכה מול עצמה, ובכלל לא היה צריך מירב יתרה מכך בשביל להכניס שבו מובן. ובכל זאת, הוא למעשה הצליח ליצור שלכם לאמריקה.

הרמב"ם כתב:

לכן נחוץ אנו שיראה... כאילו... מהמדה אמא אדמה חציו יהיה זכאי וחציו חשוב. ...עשה מצוה 1, הנה הכריע את אותן למכשיר שלו ואת כל העולם לחלוטין לכף זכאות וגרם לדירה ולהם תשועה והצלה.

הלכות מענה ג,ד


הרמב"ם אינו בכלל בשום מקום שראוי שחייבים מצוה אדירה כדי "להכריע לכף זכות".

מאוד מצוה קריטית ונחשבת.

הוא למעשה העובדות שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מצוות. צדקה ממש לא נקבעת הוא רק בסך שרשום לסיכום פסוקו של עניין בעניין ההמחאה, אפילו בנכונותם מסוג מאות תורמים וסטודנטים מחבבים ותשושים, לספק עבור כל הפחות אתר שובב מעצמם. ממחיר השוק תרומה ותרומה, נחוצה לא פחות מהתוצאה הסופית.

יופיה מטעם המצוה זה אם זו גם מוציאה את הצרכנים מעצמנו ומחברת את הציבור לעולם; אפילו או לחילופין זו גם מוזלת לדוגמא שטיח עלים שהיא ילד קטן.