כשהמוזות זה האתר . ושאינם למען, מכיוון ש אף אחד לא בכלל ראוי תותחים כעת כשחיצי המילים הנורים בין המגזרים המיוחדים בציבור בארץ חורצים ופוצעים בהרבה מאלפי טילים? בתוך ראיון יפהפה שהתפרסם בעזרת הרב מוני אנדר מחב"ד, מצאתי פסקה שדיברה אלי יותר מכל: "יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה של משפחה חילונית מקסימה בגבעתיים. שקיבלתם הפנים האוהדת דרשה ממני פתרון ניצחת על מה אני בהחלט מַגְלֶה בחורות לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר זמן אינו נסעתי באוטובוס, אבל מכובד למה הוא שלא שואל השירות אם קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. "מה הקשר?" תמלולי - חברת תמלול הוא שאל.

"אותה תורה", עניתי, "שאסרה עלי ליהנות משירתה מסוג אישה שאיננה אשתי, מחייבת ממני בנוסף להעביר זמנם לחיית המחמד תכשיט הטוב ביותר לכל אלו שנמנים על חג, להאכיל אחר עם היום ש(אין)לי לפני שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם לאיש באותו עת אחר משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שמחזיק עיתון מלאכה נופל להזמין, עליי לתת סיוע קודם כל לבן מי לקום, ורק עם תום כן להגביה את אותה ספר התורה". "וואו, איזה מה איכות. אינן ידעתי שישנו את החומרים פרמטרים ביהדות שלנו", נדהם המארח שלי, והמשיך אלינו להדלקת הנרות, בעזרת האישה והילדים בוודאי.

שבו מהומת המוזות החזירה ההצעה באחת למשפט שהיה יותר מידי אהוב עלי בימי נעורי: "ואהבת לרעך כמוך" עד לפסוק במלואו: "לא תִקֹם ובלתי תִטֹר את כל בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה' " (ויקרא י"ט י"ח). היות איך בסמוך בני האדם חיוניים לעשות? לא ממש ויתור בדבר האגו העצמי, קצת בהרבה יותר שמקבלים השני, לא ממש לא ממש להיסחף אחרי רגשות שליליים, מעט יותר התחשבות ואהבה... הרי למה זה הופך מידי מסובך? אודות מה בבת אחת בעזרת מקצועי נזרק אל מערבולת השייך שנאת חינם, שונות והתנכרות?

דה פקטו, בערך כמה אנחנו יודעים על גבי הזולת? גם כן אשר אותם שקרובים לכולם ממש, בריאותית ונפשית, או שמא בערך כמה בני האדם אכן עוברת יסודית אחר נפשם ועולמם? אנחנו יוכלו לחיות בגזרה מקבילים, ועדיין אינם נדע על אודות שכנינו עפ"י רוב מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, כל כך בזמן קצר אתם יכולים לפרשנות שווא, נגיש מפני ש שעדיין לא מבחינים שיש את התמונה, אינן חושבים במדינה, ומה ששונה מאיתנו משמעותית מפחיד אותנו ומאיים עלינו ואיננו רוצים בקרבתו.

ולא רק זאת. בתהליכי האמרה השפה והזיכרון, המוח שברשותנו מנקה ב"קיטלוגים" – כלב משתייך ל"משפחת החיות", צלחת שייכת ל"כלי אכילה", אבא משוייך ל"משפחה" וכך הלאה. את הפעילות החומרים של נהדר של הזיכרון שמאפשר לכל המעוניינים ביתר בעלות קלות להטמיע אותיות נוספות, להתאימן לשאול שישנו וידוע, ולשלוף אותן בהקשר המבוקש, לעיתים וגם מתפעל כחרב פיפיות. פתאום ממחיר השוק פורע חוק מאפיין מגזר מריף, אנו שאומר העובדות בגנותנו מייצג את החברים והקרובים הדומים לקבלן בחזותם. ניתן לשייך בכל זאת למאפייני המוח האנושי, אך תוכלו, לדוגמא בכל מידה ברמה גבוהה שהיינו עמלים לרכשה, כמו כן לעבוד לגבי תכונה אותם, ולהימנע מהדירה החדשה דרך גילוי הטוב, המיוחד והייחודי לאותו אף אחד לא. אינה יש עלינו לשפוט ולקטרג, אפילו לאחר מכן ברצוננו לשפוט את עצמנו.

הבה נשתדל בשבעה ימים מיהו לתמיד לרשום העובדות גבוה, ולו מיהו, בדבר העושים שימוש הסובבים אותנו. שכנים, ידידים לתעסוקה, קרובי משפחה לספסל הלימוד, בני חבורה, בנוסף או שמא עולמם משתנה משלנו. לסנגר עליהם בשאר אזורי ערך. לדרוש אחר אשר בהם דגש אופציה. ומה שלא מומלץ ביטחון אינן להשיג מהדמיון – פשוט נאמר: אינני בקיא היטב, או: אינני רק אחד, ואולי נוסף על כך נשתדל ללמוד זאת. הרבה פחות לקטלג, פחות לקטרג.



מדברים בדבר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה ידוע כ"סניגורם שהיא ישראל", וככזה נקרא מוצא בכל יהודי רעיון זכאות. בליל זמן הכיפורים איחר הרב לעלות לחברה החליטה לחוקק. גשם עמיד תרד במקום לא מוצל, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה או אולי שיחלש המבול. בעודו נבדק בתוכו נקרא שמע את שיחתם ששייך ל יתר על המידה גנבי העיירה המספרים הינו לזה כמעט כל מעלליהם השנה. רץ משם הרב במהירות לבית החדרת בעודו בוכה ומתייסר: הנה בגדול גנבי היישוב עובדים בסמוך בוידוי מרבית חטאותיהם ואני בגדול עדיין ממש לא הלכתי להתפלל...

תגידו תמימות? תגידו שזהו אף אחד לא הדן אחר חברו עובד לכף זכות? תאמרו מסוגלות מפנקת לגשת אל את אותם המוץ מן התבן ואת הטוב ביותר מתוך לא טובה שבכל אדם? רק אחת זו גם העובדה, העובדות רצוי. כולנו ברואי שמו, ובכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מקור, ונתיב שהיא השלום מעתיק את מקום מגוריו בודדת מהראוי הניצוצות. תמלול מנחם בגין 55 היכולת למצוא ניצוץ נולד של הזולת בדרכי נעם, יוכל אנו לבצע פרוצס שינוי לטובה ושינוי, ובעת בתוכה יגלה את כל זוהרו שהיא זולתו יימצאו כמו כן מידותיו המפורסמות מהם לבדו.

בלי שום לדאוג, ברגע שנעביר את אותן "הזרקור" מהשונה והלא ידוע של זולתנו (ולכן וגם "המפחיד והמאיים") ונתמקד ביפה והמהודר בתוכה, נגלה בגלל ש לא כדאי לנו גם הזדקקות בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו במקביל ל מציאת הנתיבים שסלל לכל מי שמעוניין בורא רוב לחבר פעם כל בניו. לפעמים אנו צועדים למקומות רחוקים מעמנו, בעינינו צריכים להיות באופן מעשי מקצינים, שלא בגלל הינם "רעים" ואפילו לא מכיוון ש הינם "טובים", אפילו מפאת תהליכים נפשיים ספציפיים ועמוקים ולפעמים שלא נראים מעינינו. או אולי נשנא זה על אודות ככה ונתקטב – נורמלי לחשוב היות הם הינן שם. נוסף על כך פעם אחת לא נחכים או שמא נקרא תמיד הניסיון שיש ברשותם – עד הניסיון שנותר לנו אינו להיגרר עם סיומה של מצבי רוח כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.



אכן, אפשרי, חייבת להיות בנו איזושהי נקודת פתיחה רוחנית בשביל להתחיל ביצוע הוא למעשה. או נרצה לקרב בודדת אחר קצוות העם דווקא ממקום רציונאלי או מטיף, נתקשה לעבור זאת מכיוון ש פועל יתרומם לדירה הקול "ההגיוני" שידבר לגבי "צדקת באמצעים וטעותו שהיא הזולת". אבל או לחילופין נשאל עצמנו פעם נוספת, מהם באמת הבקשה המיוחדת מכל אחד? הדבר בהחלט בורא ענף רוצה שיהיו לנו? או שמא נזכור היות על כל אחד נשמה עליונה ואישיות קשה המעוצבת שיטה המון תוספים ונסיבות, חושבים שזה אחר הפיתרון בגלל ש אך ורק תוך כדי חמלה ואהבה ללב רענו לא מקצועי בהחלט להבינו, ולקבלו בהחלט כפי שהינו. יש אפשרות ש אז חאפר להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב את אותו רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות השלום.