הבה עומד מקרוב רק את ספירות ע"י העשר, המתייחסות לתבונה.

לאתר לאתר , זו ה"קלט" אל תוך ההכרעה. זהו הפרטים שלימדו את הצרכנים, עד הארה הנקרא השראה, כשרעיון קופץ לך לראש. התניא (ספר שוחרי קבלי), מתאר את אותו החכמה, כמורכבת מאותיות: "כֹּחַ – מה", כשהמשמעות היא – פוטנציאל, החכמה הנוכחית פוטנציאל טהור. זהו משהו שמחכה להתחלת.

מלבד הפוטנציאל הטהור, עליכם לחכמה תכונה דרושה זרה – זו גם הגיעה מ"שום מקום". הבה נסביר בכל זאת.

הפסוק (איוב כח פסוק יב) אומר: "וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא?"


אחת בלבד הדרכים לבאר פסוק הנו זו כשאלה רטורית: "והחכמה, ממה רצוי לחפש אחרי אותה?" פעמים רבות בגלל עיניין שקשה להשיג חכמה. אך הקבלה קוראת אחר הפסוק אחרת: "והחכמה משום-מקום תימצא." בגלל שהמילה "מאַין" תותקן בדלת מובנת גם במשמעות מטעם "מאיפה" ובנוסף גם "מן האַין" (ובמלים כהנה וכהנה, משום-מקום).

ומכאן, שבלתי אפשרי לחקור בדרך שכלתנית בנוסף לשלב השמש. אתם יכולים לדעת, לרצות, לתכנן, לבדוק ולהווכח את אותם פעולותיו המתקיימות מטעם א-לוהים, אך אך ורק אם לתחנה מוגדרת. מעבר למקום יחד עם זאת, התפישה האינטלקטואלית בלתי אפשרית, כיוון שהיבטים אקדמאיים הרבה יותר השייך הא-לוהות קל איננו מבצעים בערוצי התובנה.

עלינו מאַין

הבה נמחיש נקודה זו:


טיוטה גדולה הנקרא הצגה או לחילופין מאמר מוגשים לעריכה. העורך הוא למעשה פרופסור שמסביר לתלמידיו את כל דרך העריכה וכיצד הוא למעשה נעשה. הוא למעשה מדבר, שמשפטים וביטויים המאורגנים בשיטה מסויים יוצאים אליו רק את המשמעות שתרצו ושבחירה ספציפית המתקיימות מטעם מלים, מציירת תמונה מוגדרת ועוד.



עריכה קולנועית זו גם טכניקה לוגית, שרצוי להדריך וללמד ולהסביר לאחרים. אולם אז בא המחבר אליו והסטודנטים מתעניינים אותו: "איך האדם עובר לרעיונות יצירתיים?" ככל שישתדל, אינה כשיר המחבר לדרוש אחר פירוש כדאי. אבל הוא למעשה יציע עשר הדרכים להעיר תהליכי חשיבה ורעיונות, אבל אין דרך ש"יצירתיות" תוסבר במונחים המתקיימות מטעם תהליכים חשיבתיים – כי שהתהליכים החשיבתיים יקרה דווקא בסיומה של שהרעיון הרים באמצע.

בשפה המצויינת, והיה אם אנשים אומרים "חשיבה יצירתית", כל אחד רוצים להפיק לתהליך שקדם לחשיבה. למטרה זו שבא בעזרת ה"אין".

ב"תרגום ירושלמי" למקרא, מתורגם הפסוק "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ" כ: "בחוּכמָא ברא ה' יַת שמיא ויַת ארעא" – התרגום מפרש את המילה "ראשית" במשמעות הנקרא "חכמה". כיווני שהחכמה זו גם תחילתו השייך התהליך.

חכמה זוהי הארה רגעית שמגיעה בגללי שטח, ורק הרי היא הופכת לתפישה ראויה שמוקרנת להבנה מלאה ולמעשה (כפי שנראה מה זה תמלול ).